ברוכים השבים לסדרת הכתבות בנושא פחד מכלבים. בשבוע שעבר דיברנו על איך נוצר פחד מכלבים, מאיפה הוא מגיע, מאיזה גיל ועוד.
השבוע נעסוק בהבדל בפחד בין הילדים והמבוגרים, ואיך הפחד יכול לפגוע לנו בחיים.

בואו נמשיך –

"הכלב מרגיש פחד, הוא ינשוך אותי"

בחברה שלנו נפוצה המחשבה כי כלבים יכולים לחוש בפחד של האדם או הילד שניגש אליהם, גם אם הוא אינו מדגיש זו באופן חיצוני. לפי הנחה זו, אנשים שמרגישים פחד מכלבים שופטים את הסיכוי שכלב יתקוף אותם כגבוה, ומרגישים שאין ביכולת להפחית סיכון זה ולכן נמנעים ככל יכולתם מקרבת כלבים.

ההבדל בין פחד מכלבים בילדים ובמבוגרים

קיימים שני הבדלים משמעותיים בין פחד מכלבים אצל ילדים לעומת מבוגרים:

1. מודעות: בעוד שמבוגרים יודעים שהפחד שלהם הוא מופרז ולא הגיוני, ילדים רואים את הפחד שלהם כסביר פעמים רבות.
2. יציבות הפחד: פחד מכלבים הוא שלב שילדים רבים עוברים בהתפתחות שלהם וחולף מעצמו, לכן אצל ילדים פחד מכלבים צריך להימשך למעלה מחצי שנה כדי לקבל הגדרה של פוביה ולא פחד מכלבים רגיל המותאם לגיל. בניגוד לכך, אצל מבוגרים, פחד מכלבים נוטה להיות קבוע ויציב יותר.

כיצד פחד מכלבים פוגע בחיי האדם?

עוצמת הפחד מכלבים וחומרת הפגיעה התפקודית שונים מאדם לאדם. במקרים קלים יחסית של פחד מכלבים הפחד יתעורר כשהאדם בא במגע פיזי עם כלב, למשל כשכלב קופץ עליו בכניסה לבית. בחלק ממקרים אלו הפחד אף מוגבל לכלבים מסוימים, למשל כלבים לא מוכרים או כלבים גדולים, והאדם לא יחווה אי נוחות כשהוא נפגש עם כלבים אחרים.

במקרים חמורים יותר של פחד מכלבים, האדם יפחד לא רק בעת מפגש ממשי עם כלבים, אלא ממצבים או מקומות בהם יתכן וייפגש עם כלב. כתוצאה, האדם עלול להימנע ממקומות רבים, דבר שיגרום להגבלה ניכרת של חייו. כך למשל, אדם הסובל מפחד חמור מכלבים יכול להימנע מביקור אצל חברים שיש להם כלב, הליכה באזור ששמע בו פעם נביחה של כלב, או הימנעות מהליכה באזורים עם בתים פרטיים, כיוון שיכולים להיות כלבים בחצרות. במקרים קיצוניים האדם עלול להימנע לחלוטין מיציאה מהבית מפחד שיתקל בכלבים.