ברוכים הבאים לפרק השלישי והאחרון בסדרת הכתבות בנושא פחד מכלבים – אבחנה וטיפול. בפרק הזה נדבר על דרכי הטיפול העיקריות.
דרכי טיפול
מבחינה פסיכולוגית, ישנן שלוש דרכי טיפול עיקריות, טיפול הקהיה שיטתית, תרפיה באמצעות חשיפה וטיפול עצמי בסביבה מבוקרת.
שיטת ההקהיה החושית
מורכבת בעיקרה מטכניקות הרפיה ושחרור במצבים היפותטיים משתנים. המטפל מבקש מהמטופל לדמיין ולהמחיש סיטואציות, אשר בהן הוא/היא מרגיש מאוים ע"י הכלב ומפחד פחד עמוק. בהתאם לרמת החרדה אליה מגיעים המטופלים, ממליץ המטפל על טכניקות נשימה והרפייה המיועדות להשיב לו/לה את השליטה ותחושת הרוגע. תרגילים אלה חייבים לחזור על עצמם עד שהחולה מסוגל להתמודד עם מצב אמיתי. יחד עם זאת, מצב אמיתי, אינו מתרחש בפועל, אלא רק בדמיון.
טיפול בחשיפה
מבוסס על עימות ונחשב לטיפול הכי מוצלח בקינופוביה, כמו גם פוביות דומות ואחרות. זה כרוך בחשיפה שיטתית וממושכת של המטופל לכלב עד לחולה בעל ניסיון שאינו כולל תגובות שליליות. סוג זה של טיפול יכול להימשך יום אחד, או הרבה יותר, בהתאם לכל חולה. רק לשבת בחדר עם כלב לא יהיה מספיק, המטפלים מעודדים מטופלים לכדי אינטראקציה ממשית עם הכלב כשבסופה מלטפים את הכלב. כאשר מטרה זו מושגת, ההנחה היא כי החולה נרפא או התגבר על הפחד שלו מכלבים.
טיפול עצמי
נעשה גם הוא בסביבה מבוקרת ובפיקוח של רופא. זה מורכב לכתוב אירועים מפחידים הכוללים כלבים, בסדר מסוים מאוד, מהמפחיד ביותר עד המפחיד פחות. הצעד הבא של המטפל הוא ליצור מחדש את המצב המחריד ביותר מאותה רשימה ולסייע למטופל בכך שהוא ילמד אותו כיצב להגיב ואיך להתנהג במצב נתון זה. ברגע שזה נשלל, המטפל עובר למצב הבא שמופיע על ידי המטופל. זהו תהליך ארוך, אבל יעיל ביותר.
ילדים הסובלים מקינופוביה
פחד הינו אחד הרגשות הראשונים המוצגים ע"י ילדים. בין עם זה פחד מהחושך, פחד מלהישאר לבד או פחד מבע"ח, רגש זה נפוץ מאוד בקרב ילדים. למרות שלא הייתם רוצים שילדכם יפחד משום דבר, דעו כי פחד הינו רגש חשוב העוזר לתהליך ההתפתחות הנורמלית של הילד. ילד חי בעולם אשר דמיון ומציאות לא כ"כ שונים אחד מהשני. ילד לא יודע להבדיל בין מציאות לדמיון, עד אשר הוא מגיע לגיל מסויים. לילדים יש פחדים מרובים, אשר יכולים להיות משוייכים למצב מזג האוויר, בע"ח או אפילו יצורים דמיוניים.
לכל גורם יש מסר שיכול ליצור את תחושת הפחד בתת-המודע של הילד. לדוגמא, אם הילד שלך מפחד מכלבים גדולים, אבל אוהב לשחק עם כלבים קטנים, זה אומר שהוא מפחד מדברים מאיימים וניבים גדולים, שהוא משייך לסצינה שלילית מתוך סרט.
נהפוך הוא, אם ילדכם אוהב לשחק עם כלבים, אבל מפחד כאשר הם רצים או הופכים שובבים, אומר כי הילד מפחד להיות מותקף. בנוסף, מצב אפשרי נוסף הוא שההורה מעביר לילד את הקינופוביה שלו, ילדים לרוב מחקים את ההורים שלהם, מתוך כך צפו כי אפשרות זו יכולה להתרחש.
ילדים קטנים לא אמורים לצפות בטלוויזיה ללא השגחה באופן כללי, אבל עצה זו תקפה בחוזקה למקרה המדובר. לתמונות המקושרות למתקפות כלבים אכזריות, או תוקפנות בע"ח, יכולה להיות השפעה שלילית על הילדים וליצור רגשות של פחד. למרות זאת, החדשות הטובות הן שרוב חרדות ופחדי הילדות חולפים עם הזמן וילדים לומדים לשלוט בפחד שלהם.
בנוסף, ניתן לנקוט בצעדי בטיחות, בעיקר, להימנע מכלבים לא מוכרים, מכיוון שאין לדעת איך הם יגיבו, לא לגשת לכלב בלי רשות מהבעלים שלו, ללטף את הכלב בעדינות לאורך הגב ולא לעשות תנועות חדות, לא להתקרב יותר מדי אם הכלב ישן או אוכל.
אין לעודד קיצוניות, לדוגמה, הילד שלך לא צריך ללטף כל כלב שהוא פוגש ברחוב, אבל הוא לא אמור לפחד מכל כלב או כלבה שהוא פוגש. נסו להבין את הפוביה של ילדכם, ואל תזלזלו או תצחקו עליה. הרוויחו את אמונו של ילדכם, קחו אותו לבקר חבר שיש לו כלב חברותי במיוחד ותנו לו לראות את ההתנהלות היומיומית של הכלב ולחקור אותה. עודדו ליצירת קשר מתמשך ובצורה פרוגרסיבית, לא בהכרח מהמפגש הראשון.
